<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי — יבמות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ק"א ע"א] מן הארכובה ולמטה, כלומר שנחתכה רגלו לגמרי והוא נשען על השוק שלו כשר דאכתי רגל איקרי אבל אם נחתכה רגלו ושוק שלו עד הארכובה והוא נשען על הירך שלו פסול דלא איקרי רגל ואע"ג דבגמ' פסיל לחלוץ מי שנהפכה רגלו ומה שדרכו להיות למעלה נהפך למטה אכתי לא דאמי דיותר מיקרי השוק רגל שהרי יכול להשען עליו יותר ממה שנהפכה רגלו מלמעלה למטה, ורבנו הרב אלפסי פירש המשנה בענין אחר מחמת זאת הקושיא ואמר דהאי מתני' לא מיירי בשנקטעה רגלו דאם כן לדברי הכל לאו בר חליצה כלל אלא בשרגלו כשאר כל אדם מיירי אלא ברצועות הסנדל מיירי דאמרינן בגמ' דלא חלצינן אלא במנעל שיש לו רצועות כי היכי דמיהדק טפי ברגל והאשה תשמט מרגלו כל הסנדל והכי קאמר אם רצוע[ו]ת הסנדל נקשרות עד קרוב לארכובה כשרה דלא מיקרי אלא מעל אבל אם הרצועות למעלה מן הארכובה פסולה דמעל [דמעל] הוא.
<h2>דף כא:</h2>
[יבמות ק"ו ע"א] גט מעושה, שנתן לה על מנת שיתנו לו מאתים זוז אם לא נתנו לו פסול שהרי יש תנאי בגט דהא אפשר לקיומיה על ידי שליח כתנאי בני גד ובני ראובן שהאומר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ולא דמי לחליצה מוטעית דאי אפשר על ידי שליח. מעושה, על כרחו. וכן אתה אומר בגיטי נשים, והוא הדין לחליצה.
<h2>דף כג:</h2>
[יבמות מ"ו ע"א] הקדש חמץ ושחרור, עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שעבודא דקמא והדר בעל חוב וגבי מיניה חוב דידיה אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בפרק שום היתומים הקדיש תשעים מנה והיתה עליו כתובת אשה מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. חמץ, עשה ישראל אפותיקי לגוי והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שעבוד הגוי ולא הוה ממש דידיה וחייב זה לבערו דאיסור חמץ מפקע לשעבודא דגוי, והא דתנן נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה הא אוקמה רבא בפרק כל שעה בשהרהינו אצלו. ושחרור, בהשולח גט ועשה עבדו אפותיקי ושחררו שחרור מסלק את השעבוד ממנו ויוצא והלה חוזר על הראשון לתבוע חובו.
